הליגה הצפונית
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. | |
 | |
| סמל המפלגה החל משנת 2018 | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| שם רשמי | הליגה הצפונית לעצמאות פדניה |
| מייסד |
אומברטו בוסי  |
| מנהיגים | מתאו סלביני |
| תקופת הפעילות |
10 בפברואר 1991 – הווה (33 שנים) |
| אידאולוגיות |
פדרליזם אירוסקפטיות רגיונליזם כלכלי אנטי-גלובליזציה שמרנות פופוליזם ימני |
| מטה |
מילאנו |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין עד ימין רדיקלי |
| ארגונים בינלאומיים |
הברית הארופאית לחופש, מפלגה של 'אירופה של האומות והחופש', אירופה של האומות והחופש |
| צבעים רשמיים | ירוק, כחול |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| בית הנבחרים |
66 / 630 |
| הסנאט של הרפובליקה |
29 / 315 |
| הפרלמנט האירופי |
28 / 7373 מושבים מוקצים לאיטליה |
| נשיאי מחוזות |
4 / 20 |
|
www | |
  | |
הליגה הצפונית (באיטלקית: Lega Nord) היא מפלגת ימין[1][2] איטלקית. המפלגה נוסדה בשנת 1991 כאיחוד של מספר מפלגות אזוריות בצפון איטליה ובמרכזה בהנהגת אומברטו בוסי, אשר נאלץ להתפטר בשנת 2012 בגלל פרשת שחיתות. המפלגה תומכת בהפיכת איטליה למדינה פדרלית ומתן אוטונומיה רחבה לאזורים מסוימים באיטליה, במיוחד לצפונה (למחוזות ונטו, לומברדיה, פיאדמונט, ליגוריה, אמיליה-רומאניה וטוסקנה). חוקת המפלגה מצהירה כי היא תומכת בפדרציה פיסקלית, שבה יישמרו לכל מחוז המיסים הנגבים בו.[3]
שמה המלא הוא Lega Nord per l'Indipendenza della Padania (בעברית: הליגה הצפונית לעצמאות פדניה). בשנת 2018, המפלגה מותגה מחדש כלגה (הליגה), מבלי לשנות את שמה הרשמי. למרות זאת, המפלגה כונתה לעיתים קרובות רק כ"לגה" עוד לפני המיתוג מחדש, וכמו כן נקראה קארוצ'ו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות ה-80 פרחו מפלגות אזוריות ברחבי איטליה. בדצמבר 1989 המפלגה הושקה ככוח פוליטי והוכרזה כמפלגה בפברואר 1991. בתקופה זו החלה תסיסה חברתית בין מרכז איטליה ובירתה רומא לבין צפון הארץ. פריצתה של המפלגה היה בבחירות האזוריות שחלו בשנת 1990. בבחירות הארציות בשנת 1992 המפלגה רצה לראשונה בבחירות והפכה למפלגה הרביעית בגודלה בפרלמנט, לאחר שצברה 8.7% מהקולות. המפלגה הגיעה לשיא כוחה בשנת 1996 ואף דרשה להקים מדינה עצמאית בפדניה. דרישה זו פגעה בפופולריות של המפלגה והיא צנחה בבחירות לפרלמנט האירופי בשנת 1999. לאחר מכן המפלגה זנחה את הדרישה לעצמאות טוטלית, והתמקדה ברעיון של יצירת פדרציה.
בשנים 2011–2012 נכנסה המפלגה למשבר, כתוצאה מפילוגים פנימיים ופרשת שחיתות. בשנים שלאחר מכן הדגישה את נושא האירוסקפטיות ואף שיתפה פעולה בנושא זה עם מנהיגת הימין בצרפת מארין לה פן.
בבחירות לסנאט באיטליה ב-2018 זכתה הליגה בניצחון, המושבים שלה זינק מ-18 (שקיבלה בבחירות של 2013) ל-58, והקימה קואליציה ביחד עם תנועת חמשת הכוכבים. ב-2019 הודיע מנהיג הליגה מתאו סלביני על פרישה מהממשלה, ומאז הליגה היא המפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה.
בכל הסקרים האחרונים מאז הקמת הממשלה ב-2018, הובילה המפלגה בפער משמעותי על כל שאר המפלגות, והייתה צפויה להיות המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט האיטלקי בבחירות הבאות. החל מאמצע 2019, המפלגה החלה להיחלש בסקרים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הליגה הצפונית
הליגה הצפונית, ברשת החברתית פייסבוק
הליגה הצפונית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הליגה הצפונית, ברשת החברתית אינסטגרם
הליגה הצפונית, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Deutsche Welle (www.dw.com), How Europe's far-right parties view the EU | DW | 14.01.2019, DW.COM (באנגלית בריטית)
- ^ How Matteo Salvini pulled Italy to the far right, the Guardian, 2018-08-09 (באנגלית)
- ^ Catherine Edwards, Political cheat sheet: Understanding Italy's Northern League, 18-1-2018